בית שני - המשפחה בפרק ב`
05/03/2007 אביטל יעקובי
איך מתמודדים עם הקשיים?
"הילד שלי והילדה שלך מרביצים לילד שלנו". כך מספרים בבדיחות על משפחות מורכבות בפרק ב'. במסגרת עבודתי בקליניקה, אני פוגשת הורים גרושים שמתקשים מאד להתמודד עם הילדים של בן הזוג ועם הילדים שלהם עצמם כאשר הם מכניסים בן זוג חדש לחייהם ורוצים לבנות "בית שני".
איך בונים את המשפחה החדשה כך שהחיים בה לא יהיו גיהנום?
בן הזוג לא צריך להפעיל סמכות על הילד של בן-הזוג, בודאי לא בהתחלה. קודם כל צריך להיבנות קשר של קירבה. מומלץ שבן הזוג יהיה עם הילדים של בת הזוג באחד על אחד. במצבים אלו, ההתנגדות פחות גדולה בד"כ ויכולה להיבנות קירבה.
היו מוכנים: השנתיים הראשונות הן הקשות ביותר. קחו בחשבון שהמשפחה החדשה היא משפחה מורכבת יותר ודרוש זמן להתאקלמות. חשוב להיות מוכן להתמודדויות ולא לראות בהן "סוף העולם". שוב, ככל שמצפים לכך שיהיה קשה, מתמודדים טוב יותר ופחות נבהלים.
חשוב להיות קשובים לילדים ולעזור להם לבטא את הכעס והקנאה שלהם. דברו איתם על הכעס והקנאה והסבירו להם שלהרגיש זה לגיטימי אבל יש קו אדום: אסור לפגוע או להעליב אף אחד מבני המשפחה. לעתים קרובות ילדים מביעים כעס בעקיפין, דרך התנהגויות קשות (הסתגרות, התעלמות, התחצפות וכו'). תסבירו לו לילדים שיש להם את הזכות לאהוב (הם לא חייבים) ואת החובה ללמוד להסתדר עם בן הזוג החדש ועם ילדיו.
חשוב שבני הזוג ידברו בגלוי ולא ישמרו בבטן תסכולים וכעסים לגבי הילדים שלה והילדים שלו היא חיונית: היכולת להביע תיסכולים מהילדים שלא שלו, אך בעדינות.
חשוב להבין שמשפחה בפרק ב' בנוייה מהרבה יחידות וחשוב לתת מקום לכל יחידה ולא לטשטש. המשפחה החדשה בנוייה מבן הזוג שאמור להיות הדומיננטי עם הילדים שלו וכן מבת הזוג שמובילה את הילדים שלה. במשפחה המורכבת שני בני הזוג מנהיגים את הילדים שלה ושלו גם ביחד, יוצרים חוקים משותפים ומדיניות משותפת וגם חוויות משותפות. ברקע נמצאים גם האקסים. חשוב לתת מקום לאקסים ולא לבקר אותם מול הילדים.
איך להתמודד עם התנגדות הילדים?
המסר של בני הזוג לילדים צריך להיות: הקשר שלנו בלתי ניתן לערעור: להעמיד את קיום הקשר ביניכם כדבר שאין עליו בכלל דיבור. כלומר, כמו שהילדים לא יכולים לקבוע האם ירד גשם או לא, כך אינם יכולים להשפיע על האם הקשר יתקיים או לא. כלומר, הראו לילדים שלא משנה כמה יתנגדו או יכעסו, הקשר הוא עובדה.
חשוב לתת מקום לילדים לכעוס, לקנא ולהיות מתוסכל על המצב החדש. חשוב להגיד להם שמה שהם מרגישים הוא לגמרי טבעי ונורמלי. ושעם הזמן הם ירגישו פחות ופחות כעס.
שחררו את הילדים מן החובה לאהוב את בן הזוג או את ילדיו. הם אינם חייבים לאהוב אותם. זו זכות ולא חובה. לעומת זאת, חובתם להתנהג בכבוד כלפיהם. אפשר להגיד לילדים שהוא בן הזוג שלך ושהם לא מחוייבים לאהוב אותו.
חשוב להבהיר לילדים שלכם שהאהבה שלכם אליהם לא השתנתה בעקבות כניסת בן הזוג. היא תמיד תהיה חזקה ומוצקה. לקטנים יותר, אפשר להמחיש באמצעות הדימוי של חדרים בלב: להסביר שבלב יש חדר מיוחד לבן הזוג ועוד חדר לכל ילד. ולכן אהבה לבן הזוג תופסת רק את החדר שמיועד לבני זוג ולא תופסת את החדר של הילדים.
חשוב גם להבהיר שבן הזוג לא תופס את מקום האבא הביולוגי שלהם ולא מחליף אותו. כאשר הילדים מתנגדים וטוענים שאסור לו להגיד להם מה לעשות משום שהוא בכלל לא האבא שלהם, אני ממליצה להגיד: "נכון, אני לא האבא שלכם, אני האבא של הבית." זהו מושג שמאד מוצא חן בעיני שהשתמש בו אחד מן המטופלים שלי והעברתי לכל האחרים. הביטוי הזה לא שם את בן הזוג בתחרות עם ההורה האמיתי.
בן הזוג יכול להושיט יד לילדים של בת הזוג אך לא לצפות לתגמול על מאמציו. לעתים, הפירות יבואו מאוחר יותר.
נושא הקנאה:
בכל משפחה יש קנאה בין האחים בעיקר. במשפחה פרק ב' נוספת קנאה נוספת: הילדים מקנאים בבן הזוג ובן הזוג מקנא בילדים של בן זוגו.
מה עושים?
שמים על השולחן את הקנאה: חשוב שאם רואים כעס או התנגדות מצד הילדים להבין שזה נובע כתוצאה מקנאה של הילדים בכך שהאמא מתייחסת לבן הזוג שלה יותר מאשר להם.
חשוב שההורה הביולוגי יבלה גם בלי בן הזוג עם הילדים שלו, כדי שהילדים לא ירגישו שגזלו מהם את הקשר של אחד על אחד ובן הזוג "נדחף".
גם בן הזוג שמרגיש קנאה חשוב שהקנאה לא תהפוך לכעס כלפי בן הזוג. לשים על השולחן ולהציע לבן הזוג דרכים להרגיע את הקנאה. "אתה יודע, קשה לי כשאתה מסתגר בחדר איתו. אם תבוא ותיתן לי חיבוק, אני לא ארגיש כל כך מאויימת."
ולסיכום: במשפחה המורכבת יש רגישויות רבות מצד רוב בני המשפחה. חשוב להיות ערים להן, לא להיבהל מהן ולדעת שהן חלק מן החבילה. בתקופות משבר חשוב מאד להתייעץ עם פסיכולוג שמומחה בתחום המשפחה על מנת לקבל תמיכה, לדעת שאתם עושים נכון ולקבל עצות לגבי התמודדות.