מה לעשות כשהילד מתקשר ממחנה הקיץ ומתחנן שנבוא לקחת אותו?
מאת: אביטל יעקבי, פסיכולוגית
לרוב הילדים יש רגעי משבר במחנה. ברור שקשיים יש גם ביום יום שלהם, שאתם אפילו לא יודעים עליהם.
במחנה הקיץ הילד רחוק מהבית המוכר והבטוח ועליו להתמודד עם שעמום, עם אתגרים חברתיים ופחדים. וכל זה מובן וטבעי.
ועכשיו, נגיד, שתבואו לחלץ אותו. אז מה הוא מבין?
-שהוא לא מסוגל להתמודד כמו כולם.... תחושת כשלון.
-הוא מרגיש פיספוס שכולם נשארים והוא נשבר.
האם זה תורם לבטחון העצמי שלו? ממש לא.
מה שבאמת בונה בטחון עצמי הוא התגברות על מכשולים.
כשהילד נשבר, פוחד, משתעמם או מתוסכל ואז מצליח לצאת מזה - זהו נצחון מתוק. זה הסיפוק האמיתי. זה מה שיגרום לו לסמוך על עצמו במקום להיות תלוי בכם ההורים שתפתרו ותעשו במקומו.
אז מה עושים כשהוא מתקשר ומבקש לבוא לקחת אותו?
גם אם יש לכם מחנק בגרון, נישמו עמוק ותזכרו שהוא לא סובל מדי.
קצרו את השיחה. שיחות ארוכות רק יחזקו את הקושי שלכם ושלו.
אל תנסו לשכנע אותו שהכל כיף וסבבה כי החיים הם לא 100% אושר ושמחה.
ציינו בפני הילד שזה רגע משבר וברגעים כאלו בא לו לברוח וזה ממש נורמלי.
תזכירו לו איך הצליח להתגבר במקרים קודמים ותעצימו אותו. 'אנחנו מבינים שקשה לך וסומכים עליך שתתגבר'.
עודדו אותו לפנות למדריך לעזרה או לשתף חבר.
תקבעו איתו שתדברו בהמשך. אל תרוצו לתת לו פתרונות. הוא ימצא אותם לבד.
תזכרו!! הוא לא סובל באופן קיצוני. הוא לא עובר עינויים. אולי קצת חם או משעמם או שהוא לא מוצא את עצמו, אולי מפחד. אולי קצת 'לא כיף' אבל 'לא כיף' יכול לקרות בכל מקום שבו יהיה, גם כשיחזור הביתה.
אם לילד יש קשיים ידועים כמובן שזה סיפור אחר, ואז נכון לעשות תהליך הדרגתי תוך התייעצות עם גורם מקצועי.