חרדת נטישה אצל תינוקות - ראיון של אביטל יעקבי למגזין "הורים וילדים"

אמא הלכה - אמא תחזור

מתוך ראיון עם אביטל יעקבי למגזין "הורים וילדים" 2007 http://www.ifeel.co.il/page/4376

בסביבות גיל שבעה חודשים מתחיל הפעוט לפתח חרדת נטישה. הורים רבים חוששים שאולי עשו משהו שגורם לילד לפחוד. מה גורם לחרדת נטישה ואיך מתמודדים איתה

רויטל אבידור סבג

הורים רבים מכירים את הסיטואציה הבלתי נעימה שבה פורץ התינוק בזעקות שבר בכל פעם שאחד ההורים מתרחק ממנו או חלילה עוזב את הבית לכמה שעות. התנהגות זו, המכונה חרדת נטישה, היא שלב התפתחותי טבעי אצל תינוקות ומופיע בטווח הגילים שבין שבעה חודשים עד גיל שנה פלוס.

"חרדת נטישה היא שלב בהתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט", אומרת אביטל יעקובי, פסיכולוגית ילדים. "זהו למעשה הפחד הראשון שהילד חווה. משמעותו היא שמי שהולך איננו חוזר. בשלב זה הילד מתחיל לפתח העדפה ברורה לדמויות המשמעותיות על פני זרים. הוא מבין שיש דמויות קבועות בחייו, דמויות שגורמות לו להרגיש טוב והיה רוצה שיהיו סביבו. חשוב לזכור כי רמת ההבנה של התינוק עדיין נמוכה ובעקבותיה גם תחושת הביטחון בהיותו תלוי באופן מוחלט באחרים. אך טבעי הוא שיחוש חוסר ביטחון כאשר דמויות משמעותיות בחייו הולכות או שמגיע אדם זר לו".

עצות של מומחים להרגעת פעוט חרד

• לא לעזוב את הפעוט עם אדם לא מוכר כשהוא רעב או עייף. במצבים אלו הוא נוטה להיות עצבני במיוחד.

• אם אתם כבר משאירים את הפעוט עם מישהו חדש, השתדלו שהסביבה תהיה מוכרת ובטוחה עבורו. מיקומו הפיזי משפיע על מצבו הנפשי.

• הקיפו את הילד בצעצועים שהוא אוהב. חפצים מוכרים ואהובים תורמים להרגשת הביטחון שלו ויכולים לשמש כהסחת דעת בעת הפרידה.

• שחקו במשחק ה"קוקו", המלמד אותם שגם אם אינך רואה מישהו לפרק זמן קצר, הוא בכל זאת נמצא שם. מומלץ להתחיל עם המשחק בשלב מוקדם יותר.

אביטל יעקובי, פסיכולוגית ילדים

נשאלת השאלה מדוע הפעוט חווה את תחושת החרדה רק בסביבות הגיל האמור. לפי יעקובי, כשהתינוק קטן יותר אין בו כל פחד, כיוון שעדיין אין לו העדפה ברורה. "בגיל מבוגר יותר, בסביבות גיל חצי שנה, יש לו כבר מאגר תמונות של אנשים שהוא מכיר, וברגע שמגיע אדם לא מוכר הוא בודק אותו במאגר", אומרת יעקובי. "לכל תינוק יש תכונה הישרדותית שמאותתת לו שאולי אותו אדם עלול להיות מסוכן לו. לכן, התגובה האינסטינקטיבית שלו היא לפחד ולבכות, כיוון שאין לו עדיין את היכולות המוטוריות להימלט או להתגונן. חשוב לזכור שמדובר בשלב מאוד נורמלי בהתפתחותו של הילד, שלב המעיד על התפתחות קוגניטיבית ורגשית תקינה. ובכל זאת, מתי יכולה בכל זאת חרדת נטישה להיחשב כחורגת מהנורמה? חרדת נטישה ראשונית מתקיימת בשלבים מוגדרים בגיל הילד, ולכן חשוב לבדוק את אורך התקופה שבה חווה חרדת נטישה", אומרת יעקובי. "בדרך כלל, בסביבות גיל שנה-שנה וחצי הפחד הראשוני נרגע גם בגלל כושר התנועה המתפתח שמעניק לילד ביטחון שהוא יוכל להסתלק מזר לא מוכר, לעומת תינוק קטן שהוא לגמרי חסר אונים. ההבנה שמתחילה להבשיל אצלו היא שגם אם דמות משמעותית עבורו אינה לנגד עיניו, היא עדיין נוכחת במקום אחר ולא מפסיקה להתקיים. בהמשך לומד התינוק לסמוך גם על דמויות אחרות נעימות ונחמדות אליו, למרות שאינן דמויות קבועות בחייו. כך לומד הילד להבין שלא כל אדם זר מהווה איום.

מצוקה עקב פרידה

"בגיל הזה הילד גם מתחיל להבין שאם אמא הולכת, היא גם תחזור. בשלב מוקדם יותר שבו חווה את חרדת הנטישה, לתפיסתו, כל מה שהוא אינו רואה לא באמת קיים. לכן כדאי לבדוק אם תקופת חרדת הנטישה לא נמשכת מעבר לנורמה ולחוש את המינון והעוצמה של הפחד. האם קשה להרגיע את הילד במשך שעה ארוכה? האם הוא עדיין מפחד מאנשים שראה מספר פעמים? מצבים כאלה אינם מנותקים משאר התגובות של הילד, ויש לבחון את התקשורת שלו עם אנשים באופן כללי בכל מיני מצבים. חרדת נטישה הנמשכת מעבר לנורמה עלולה להעיד על תינוק עם איחור התפתחותי. אם ההורים אינם בטוחים, רצוי לפנות לפסיכולוג התפתחותי שעיקר התמחותו מתמקדת בגיל הרך.

פסיכולוגית הילדים חמוטל יקיר, מוסיפה כי כאשר רמת החרדה של הפעוט גבוהה מהנורמלי, ייתכן כי מערכת היחסים בין התינוק להוריו אינה בטוחה דיה, והתינוק אינו מצליח להתארגן לנוכח המצוקה שהוא חווה עקב הפרידה מהוריו. "יש לזכור כי ההתקשרות מבוססת על היחסים שנרקמו במחצית השנה הראשונה לחייו", אומרת יקיר. "השילוב בין המאפיינים המולדים של התינוק והתייחסות ההורים אליו, יוצרים את מערכת היחסים ביניהם ואת יכולת הוויסות במצבי דחק שבהם קיימת התמודדות עם הפרידה. אם משהו בהליך הזה נפגם, חשוב לעבוד על מנת להחזיר לפעוט את הביטחון ולסייע לו לעבור את התהליכים באופן טבעי".אך גם אם מדובר בשלב התפתחותי רגיל, הורים רבים פשוט אינם יודעים כיצד להתמודד עם התקופה הזאת. נילי שפירו, אם לפעוט בן שנה וחודשיים, מודה שהתקופה שבה לא יכלה לעזוב את הילד אפילו לשעה אחת, הותירה אותה עצבנית ומתוחה. "הייתי בטוחה שאני עושה משהו לא בסדר. בכל פעם שהוא בכה כשהתרחקתי ממנו, הייתי חוזרת אליו במהירות מרימה אותו ומרגיעה אותו. נוצר מצב שבמשך כמה חודשים לא נתתי לאף דמות חדשה להתקרב אליו מחשש שייבהל או שיתחיל לבכות".

  "בשלב זה הילד מתחיל לפתח העדפה ברורה לדמויות המשמעותיות על פני זרים" שלב התפתחותי תקין

גם ענת מטלון, אם לתינוקת בת עשרה חודשים, נמנעת מלעזוב את בתה הקטנה, כיוון שהילדה מגיבה בחריפות לנוכחותם של אנשים אחרים מלבד הוריה. "אפילו חמותי לא מצליחה לשמור עליה", אומרת ענת בתסכול. "ברגע שעברתי את סף הדלת, אני שומעת אותה צווחת וזה מחזיר אותי אליה בחזרה. למזלי, אינני עובדת ולכן אני יכולה לעבור איתה את התהליך בצורה הדרגתית, אבל בהחלט קשה לי שהיא עדיין לא מבינה שאם אני הולכת לכמה שעות, אני גם אשוב".

אין ספק שאחת הבעיות הגדולות ביותר של הורים, ואמהות בפרט בשלב זה, היא ההתמודדות עם העובדה שהאם נאלצת לצאת לעבודה כל יום, בעוד הילד נמצא בשלב חרדת הנטישה. "חשוב מאוד לעשות את התהליך בצורה הדרגתית", אומרת יעקובי. "אם הילד עומד להישאר עם מטפלת או מתעתד ללכת למסגרת אחרת, חשוב להכיר לו את האדם שיטפל בו בשלבים, כל פעם קצת, על מנת להרגיל אותו לנוכחות של המטפל כדמות מוכרת וחיובית. חשוב ליצור אצל הילד תחושת ביטחון ויציבות, ולכן לא מומלץ להחליף בכל פעם את האדם ששומר עליו.

"ילד לומד להסתגל לעוד אדם, לומד להסתגל לשגרת חיים. לפני צאתה האם צריכה להכין את הילד באמצעות משפט אחד פשוט: 'אני הולכת לעבודה וחוזרת מאוחר יותר'. הילד לומד לקשר בין המילים ולפעולות שהיא עושה לפני יציאתה מהבית, והפרידה הופכת בהדרגה לתהליך שגרתי וטבעי", קובעת יעקובי.

התחמקות אלגנטית

"חשוב שהורים יכירו בתופעה כשלב התפתחותי נורמלי", אומרת יקיר. "לא צריך להיבהל. לא צריך להסיק מסקנות שאסור להיפרד בגלל המצוקה שהתינוק חווה. יש חשיבות פסיכולוגית ופיזיולוגית לחוויות כאלה ואסור להימנע מהן. ניתן להקל על התינוק בהתמודדות עם הפרידה כשמשאירים אותו עם דמות מטפלת מוכרת שתוכל לסייע לו בוויסות הרגשי שיעבור. אל תיבהלו אם תיתקלו ברגשות כמו כעס, בהלה או דחייה מצד התינוק לאחר המפגש המחודש אתו. תנו לו את הזמן והקצב שלו".

עצות של הורים להרגעת פעוט חרד

• לדבר עם הפעוט בטלפון - גם אם אי אפשר להיות אתו פיזית באותו חדר, מומלץ לדבר אתו בטלפון, להרגיע אותו ולהבטיח לו שעוד מעט תשובו.

• להשאיר לו תמונה - אם הפעוט יוכל להביט בתמונת ההורה, זה יסייע לו להרגיש שאתם אתו ולהפחית את עוצמת הפחד.

• לתת לו חפץ אהוב - אם הפעוט שלכם קשור במיוחד לבובה, לשמיכה או לחיית פרווה, דאגו שיהיה בקרבתו חפץ אהוב כאשר אינכם נמצאים לצדו.

• תנו לו לשמוע את קולכם - אם הפעוט שלכם בוכה כשאתם עוזבים אותו בסל קל או בלול ועוברים לחדר אחר, דברו אליו בעודכם נמצאים בחדרים אחרים בבית. הפעוט ישמע את קולכם ויידע שאתם קרובים, גם אם אינו רואה אתכם.

הורים רבים נוטים לחשוב שאם הילד לא יראה אותם כשהם הולכים, יהיה לו קל יותר להתמודד עם המצב, ולכן הם מבצעים התחמקות אלגנטית בכל יציאה מאולצת שלהם מהבית. תמר אסף, אם לפעוט בן שנתיים, נזכרת איך הייתה נעלמת לבנה הקטן בלי שיראה אותה בכל פעם שרצתה לצאת. האם זאת באמת הפעולה הנכונה? "להיעלם לילד בלי להגיד לו שאתה הולך - זו התנהגות לא נכונה", אומרת יעקובי. "ילד שם לב שהורה אינו נוכח. וכשההורה לא נפרד ממנו, הדבר יעורר בו חרדה שאמו עלולה להיעלם לו בכל רגע. חשוב להכין אותו בקצרה ולומר לו בפשטות: "אני הולך ואני חוזר". חשוב לעשות טקס פרידה קצר מן הילד. ילדים בגיל הזה מבינים הרבה יותר ממה שאנו חושבים, ולכן מומלץ לדבר איתם ולהקל עליהם את התהליך".

לעזוב את הילד לכמה שעות על מנת לצאת לעבודה זו מטלה מחויבת המציאות, אך מה לגבי טיולים ארוכים של מספר ימים ללא הפעוט? גם אביטל יעקובי וגם חמוטל יקיר ממליצות להימנע מלעזוב את הילד לפרקי זמן ארוכים ולא הכרחיים. "יום אחד בחייו של פעוט הוא הרבה מאוד זמן עבורו", אומרת יעקובי. "בגיל הזה עוד אין לילדים תפיסת זמן, ולכן מומלץ לא לעזוב אותם לפרקי זמן ארוכים".

ללא תחליף

בגיל תשעה חודשים עד שנה חרדת הנטישה מוגברת", מדגישה יקיר. "ההתמתנות היא הדרגתית ומתרחשת בגיל 12-18 חודשים. לכן כדאי לצאת לחופש לפני גיל תשעה חודשים או לאחר גיל שנה. עם זאת, רוב הילדים יכולים להתמודד עם היעדרות ההורים (רצוי לא לזמן ממושך מדי) בתנאי שהושארו מטופלים על ידי דמויות מוכרות. עדיף להשאיר את התינוק בסביבה המוכרת שלו בבית ולשמור על השגרה, מאשר להעביר אותו לסביבה אחרת, פחות מוכרת, המקשה על התמודדותו.

"לעתים הורים נוטים לעודד באופן בלתי מודע את תחושת החרדה", מסבירה יקיר. "חלק מההורים יכולים לחזק מסיבות שונות ולא תמיד באופן מודע את חוויית המצוקה, כדי לחוות את תחושת הבלעדיות. המודעות לרגשות הללו צריכה להביא לבחירת התנהגות המותאמת לצורכי הביטחון של התינוק, ולא לצרכים הרגשיים של ההורה. עלינו להיות מודעים לפעולות ולתגובות שלנו ולאופן שבו אנו משפיעים על התינוק".